הכ"ד וגז"ד למורשע בשלושה אישומים של חניה ללא תשלום אגרת הסדר

מונח בפני כתב האישום, שהוגש על ידי המאשימה, ובו מיוחסים לנאשם שלושה אישומים. הנאשם מואשם בכך שבשלוש הזדמנויות שונות החנה את רכבו בשטח גבעת שמואל בניגוד להוראות סעיף 3(ב) לחוק העזר לגבעת שמואל (העמדת רכב וחנייתו), תשס"ג-2003 (להלן – חוק העזר), כאשר החנה את רכבו במקום חניה ללא תשלום אגרת הסדר. עפ"י הנטען בכתב האישום בוצעו המעשים ביום 10.9.12 בשעה 10:52 מול רח' גוש עציון 4, ביום 14.11.12 בשעה 9:03 בחניון מול רח' האורנים 7, וביום 16.1.13 בשעה 9:14 מול רחוב בן גוריון 16.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנאשם אכן החנה את רכבו במועדים ובמקומות המתוארים בכתב האישום מבלי ששילם אגרת הסדר כנדרש עפ"י הוראות חוק העזר.

הנאשם מתגורר בדירה שכורה בגבעת שמואל. במסגרת ת"ק 17430-06-10 הגיש הנאשם תביעה נגד המאשימה. התביעה הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקוה. כפי שנטען על ידי הנאשם בכתב התביעה הנ"ל, התנתה המאשימה מתן תו חניה לנאשם בכך שישנה את כתובתו הרשומה במשרד הפנים לגבעת שמואל. הנאשם סרב להיעתר לדרישה זו, שלטענתו הינה בלתי חוקית. המאשימה העבירה את עניינו לוועדת חריגים, ונתנה לו תו חניה זמני, שהיה בתוקף עד ליום 28.2.10. משהוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת, נדרש הנאשם על ידי המאשימה להגיע למשרדי העיריה לצורך הצגת הסכם השכירות העדכני כתנאי להארכת תוקפו של תו החניה. בהתאם לדרישה זו התייצב הנאשם ביום 16.3.10 במשרדי העירייה. במועד זה פקידת מחלקת החניה סירבה להאריך את תוקפו של תו החניה כל עוד לא ישנה הנאשם את כתובתו הרשומה במשרד הפנים. תחת מתן תו חניה לנאשם, החלה המאשימה להטיל על הנאשם קנסות בגין חניה ללא תשלום. בתביעתו עתר הנאשם למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו זכאי הוא לקבל תו חניה מהמאשימה כל עוד מתגורר הוא בשכירות בגבעת שמואל. כמו כן עתר לביטול דוחו"ת החניה ולסעד כספי.

בפסק דינה של כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע מיום 10.2.11 נקבע:

"פסקדיןזהמתייחסרקלעניןקביעתהנזקולאלחלקיםהאחריםשלהתביעה,שהוסברלתובעשהםאינםבסמכותושלביתמשפטזהאלאשלביתהמשפטלענייניםמינהליים.

לאחרשעיינתיבסעיף 18 ג'לחוקהעזרהעירונישלגבעתשמואל, אניסבורהכימהחוקעולהשלאודוקארישוםכתובתבתעודתהזהותמהווההוכחהבלעדיתלמגוריושל "מישמתגוררבאזורשנקבעכמקוםחניהמוסדר", אלארשאיתהעיריהלדרושכלמסמכיםסביריםאחריםלהוכחתמעןמגוריםכגוןחוזהשכירותואישורתשלוםארנונהו/אוכלאינדיקציהאחרתכגוןתצהירישכנים, כךשהדרישהמהתובעלשנותאתכתובתובתעודתהזהותכתנאילמתןתותושבאינהיכולהלעמוד.

בהתחשבבכךשהיולתובעאפשרויותחניהאחרות, במגרשחניהציבוריובחניוןהבנין, אנימעמידהאתהפיצויע"סשל 1,000 ₪ אשרישולמובתוך 30 יום.

איןבכךכדילפגועבתוקףהדו"חותשניתנולתובע".

בהסתמך על פסק דין זה פנה הנאשם שוב למאשימה ביום 1.7.12 בבקשה לקבלת תו חניה. ביום 7.2.13 התקבלה בקשתו של הנאשם וניתן לו תו חניה.

העיד בפני מר שמעון ברוכים, מנהל רשות החניה ומחלקת הפיקוח אצל המאשימה. מר ברוכים אישר בעדותו, כי כל עוד משולמת ארנונה על ידי אדם בגין אחזקת דירה בתחומי גבעת שמואל הוא זכאי לתו חניה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 17-18). כמוצג נ/1 הוצג אישור, ולפיו אכן שילם הנתבע למאשימה ארנונה בשנים 2012-2013. מכח דברים אלו, טוען הנאשם, כי היה זכאי לתו חניה במועדים בהן בוצעו עבירות החניה, הנזכרות בכתב האישום.

המאשימה טוענת מנגד, כי היה זכאי לתו חניה זמני רק לתקופה בגינה שילם ארנונה. על כך העיד מנכ"ל העירייה מר גבי חדד (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 3-4):